זאת שאלה שמפנים אלי לעתים קרובות. במשך השנים פנו אלי ליעוץ הורים לילדים מגיל 3 ועד גיל 62! למען האמת מי שפנה במקרה של "הילד" המבוגר לא היו ההורים, אלא האחים, שנזקקו לעזרה כדי להגן על הוריהם בפני סחיטה, ביזוי ואלימות. אז למה כל כך מוקדם ולמה כל כך מאוחר?
לגבי ילדים קטנים, ישנן בעיות רבות, מהן ילדים והורים סובלים, כאשר ההורים מתקשים להתייצב בצורה החלטית. זה קורה אפילו בגיל שנה! המחקר על תינוקות עם בעיות שינה (במחקרים אלה מדובר על פי רוב בתינוקות הגדולים מ-10 חודשים) מראה בבירור, שהורים שרצים לתינוק כדי להרגיעו לאחר הציוץ או הבכי הראשון, נוטים ליצור בעיות שינה אצל ילדיהם. כשהורים רצים להציל את התינוק ממצוקתו באופן מידי, התינוק לא רוכש מיומנות חיונית: המימונות של הרגעה עצמית. מסתבר שתינוקות שהוריהם רצים אליהם מיד, לא רק שלוקח להם הרבה יותר זמן להירדם, אלא הם גם מתעוררים יותר באמצע הלילה וישנים בצורה פחות שקטה. הדרכת הורים שעוזרת להורים להתאפק, לבוא אחרי 5 דקות, וגם אז להרגיע את התינוק מבלי להוציאו מן העריסה, מביאה לשיפור משמעותי בשינת התינוקות וגם לכך שכאשר התינוק מתעורר באמצע הלילה, הוא נרדם יותר מהר.
ישנה מקבילה חשובה להורים שרצים לתינוק הבוכה לפני שינה, והיא הורים שרצים להגן על ילדם בפני כל התמודדות עם גירוי מפחיד. מסתבר שהורים שמגלים גוננות יתר על ילד חרד, מעמיקים ומנציחים את החרדה. הורים אלה צריכים ללמוד איך לתמוך במקום לגונן. זאת בדיוק כותרת המשנה של הספר "פחדים של ילדים", שכתבתי יחד עם אלי לבוביץ. כך, הורים לילדים עם בעיות חרדה פרידה, צריכים ללמוד להשאיר את ילדם עם אנשים אחרים (למרות התנגדותם), בהתחלה לזמנים קצרים ואח"כ לזמנים ארוכים יותר; הורים לילדים עם רגישות יתר שדורשים שהדברים ייעשו בדיוק כפי שהם מבקשים, צריכים ללמוד להפסיק את ההתאמה של סדרי הבית לדרישות הילד; הורים עם ילדים עם חרדה חברתית צריכים ללמוד לא לעשות עבורם שירותי תיווך, וכן הלאה. כשההורים לומדים לעמוד בצורה איתנה מול הדרישות החרדתיות של הילד, אך בצורה שלא משדרת כעס או זלזול, ותוך הכרה באמיתות הסבל של הילד, נוצרים התנאים להתגברות על החרדות. עמידתו של ההורה מול דרישות הילד היא תקוותו הגדולה של הילד!
אצל מתבגרים ובוגרים צעירים התמונה הזאת נמשכת ואף מתעצמת. כאשר הורים מוכנים לספק תנאים שמגנים על הילד (או הילד הבוגר) בפני חרדותיו או חולשותיו, הם למעשה מספקים לילדם ללא משים "מקלט מנוון", כלומר הגנה שלמעשה מבטיחה את המשך חוסר התפקוד. אכן בעיות כאלה נעשו יותר ויותר נפוצות בשנים האחרונות. אני ומומחים אחרים בגישה שלנו מקבלים אין ספור פניות של הורים לילדים בוגרים, שלא לומדים, לא עובדים, לעתים מתקשים לצאת מן הבית, בקיצור, בוגרים שחיים בתוך המקלט המנוון שמספקים להם הוריהם. אותו "ילד" בן ה-62 הוא רק הסמן העליון של נטיה שנעשתה רווחת יותר ויותר בכל העולם.