הורים לילדים עם חרדות חווים קושי גדול לשמור על גבולם האישי. מיטתם, חדרם, זמנם, אזניהם, גופם, זוגיותם אינם יוצרים גבול כלשהו, אלא הם פרוצים לחלוטין בפני תגובות החרדה של ילדם. בסדרה של מחקרים שנעשו על ידי אלי ליבוביץ על בסיס הגישה שלנו, הוכח שכאשר ההורים לומדים לשקם את גבולם האישי, החרדה והמצוקה של הילד יורדות. ומה שלא פחות חשוב מכך: גם רמת המצוקה של ההורים יורדת!
כולנו יודעים, שכאשר התינוק נולד, זמינות האם לצרכיו היא כמעט מוחלטת. תינוקות רבים "היו רוצים" שמצב זה יימשך, והם מוחים נמרצות כאשר האם מצמצמת את זמינותה בהדרגה. למרבה המזל, לאימהות יש גם צרכים משלהן למנוחה, שינה, פרטיות, זוגיות וכן הלאה. לאימהות יש גם חובות לילדים אחרים, לניהול הבית, וכעבור זמן מה, גם לעבודה. כל אלה מצמצמים את זמינותהן בצורה בריאה.
הפסיכואנליטיקן הדגול דונלד וויניקוט תבע את המושג של "אם טובה דיה" כדי לציין את העובדה שאימהות לא צריכות להיות מושלמות. להפך! אם הן היו מושלמות במובן של זמינות, פתיחות ורגישות תמידית, התינוק לא היה מתפתח! למעשה, התינוק זקוק לאם שלא תמיד נענית לדרישותיו. אפילו העובדה שלאם יש לפעמים כאבי ראש או כאבי מחזור עשויה לעזור לילד להתפתח! בזמנים אלה זמינותה יורדת באופן טבעי, והילד צריך להתמודד בכוחות עצמו או בעזרת אחרים.
אבל ילדים עם נטייה לחרדה (מסתבר שנטייה זו קיימת מלידה) מעמידים את אימהותיהם, ובמרוצת הזמן גם את אבותיהם, במבחן קשה. ילדים אלה ממשיכים לדרוש את המפלט ההורי ביתר שאת, גם כאשר הם גדלים. הם מתקשים לישון או להישאר לבד, או אפילו לאפשר לאחרים לטפל בהם. במקרים אלה ההורים נדרשים לחזור ולשקם את גבולם האישי. כדי לעשות זאת הם צריכים לפתח כמה מיומנויות ותובנות חיוניות, לא רק עבור ילדם, אלא גם לעצמם. להלן מספר טיפים ותובנות שיעזרו להם לעשות זאת.
ילדי זקוק להורה שיכול לשמור על המנוחה, הפרטיות והמרחב האישי שלו – רק הורה שיושב טוב ויציב במקום הורי ואישי מוגן יכול לייצב את ילדו בפני גלי החרדה. הורה שנגרר ורץ להציל את ילדו בפני כל חוויה של אי נחת, לא רק מקפח את עצמו, אלא מונע מעצמו ומילדו חוויה של עוגן הורי. במצב זה גלי החרדה של הילד יסחפו את הילד וההורה גם יחד.
ילדי צריך להרגיש שאני לא מפחד מן הפחד שלו – הורים לילדים עם נטייה לחרדה מנסים תכופות להגיד לילד "אין מה לפחד!" אבל הילד החרד לא משתכנע! בתנאים אלה ישנו מסר אחר, אתו הילד החרד לא יכול "להתווכח". בעבודתנו עם הורים לילדים עם בעיות חרדה הראינו שוב ושוב שכאשר ההורה אומר לילדו, "אני מסוגל לעמוד בפני החרדה שלך!", המצב משתנה מן היסוד. מסר זה צריך כמובן להיות מגובה במעשים. למשל, להפסיק לעשות אותן פעולות שנועדו לגונן על הילד מכל חוויה של פחד. כשההורה מתמקד בעמידה שלו עצמו בפני תגובות החרדה של הילד, נוצרים תנאים להתפתחות חיובית. הורה שנכנע לחרדת ילדו יוצר מצב אותו כינינו ברית החרדות. במצב זה, חרדת הילד היא למעשה המכפלה של חרדתו המקורית בחרדה שההורה מרגיש, שמא הילד יסבול. כאשר ההורה מצליח לצמצם את תגובת החרדה שלו לחרדת הילד, הילד חווה פחות חרדה!
ילדי עשוי להתמודד טוב יותר בנוכחות אחרים מאשר בנוכחותי – ילדים קטנים הם הכי תלותיים בנוכחות הוריהם. עם אחרים הם מסוגלים תכופות לגלות יותר בגרות ואפילו אומץ לב. הסיבה לכך היא כפולה: א) הם יודעים שההורים יותר "לחיצים", כלומר פחות מסוגלים לעמוד מול הבכי שלהם, ו- ב) נוכחות ההורה הופכת את הילד החרד ליותר "ילדותי", או בשפה המקצועית, ליותר "רגרסיבי". תובנה זו עומדת בבסיס של הטכניקה הטיפולית שפיתחנו לערב סבים, דודים וגם חברי משפחה בעזרה לילד החרד. הרבה ילדים שלא יכלו לישון לבד במיטתם, הצליחו לעשות זאת כאשר ההורים יצאו לסוף שבוע והדודים נשארו בבית לטפל בהם.
להרגיש חרדה זה לא דבר טראומטי. מה שבאמת מזיק זה לקבל הגנה תמידית בפני רגשות אלה - חשוב להורים להבין, שחרדה היא תגובה שמגבילה את עצמה מבחינה פיסיולוגית. היא עולה עד לרמה מסוימת ואז יורדת באופן עצמאי. זאת כי לאחר מספר דקות הגוף יוצר תגובות נגדיות (רפלקס נגדי) לתגובות הפיסיולוגיות של החרדה. הורים שלא נותנים לילדיהם לחוות חרדה למשך זמן מה מונעים מהם לגלות עובדה זו. ילדים אלה גדלים עם האמונה שאם הם לא יקבלו הגנה מידית של ההורה, רמת החרדה שלהם תעלה עוד ועוד על לאובדן העשתונות. כדי להתגבר על מצב זה, על הילד ללמוד שניתן לשאת את החרדה. כשהורים מבינים זאת, יקל עליהם לומר לילדם: "אני יודע שאני יכול לעמוד בחרדה שלך!" זה מפתיע הורים לדעת שזה מסר מאד מרגיע בבסיסו. למעשה ההורה אומר לילד: "אני יודע שגם אתה יכול לעמוד בחרדה שלך."
התגברות על חרדה נעשית בצעדים קטנים – התקדמות הילד החרד היא תמיד הדרגתית ואפילו הססנית. הורים שמנסים "לזרוק את הילד למים כדי שילמד לשחות" יחוו לרוב אכזבה צורבת. כך, ילד עם חרדת פרידה, יצליח להתקדם אם הוא יהיה לבדו 10 דקות, 15 דקות, 20 דקות, חצי שעה, וכן הלאה. כל שלב כזה הוא הישג. למעשה הוא הישג גם לילד וגם להורה. ההורה יכול לתת סמיילי גם לעצמו, כשהילד עולה מדרגה ביכולת העמידה שלו.
"יש לתמוך במקום לגונן!" - כשהורה תומך הוא עומד לצד הילד או מאחוריו, אך הילד הוא זה שעושה את העבודה. כשהורה מגונן הוא עומד בין הילד לבין הגירוי המפחיד. במקרה זה הילד לא עושה שום צעדים, כי ההורה מסוכך בינו לבין המשימה.
טיפים אלה מסכמים את התורה של מניעה וטיפול בחרדות ילדים על רגל אחת. בכל אחת מן הנקודות הללו, ההורה לומד לשקם ולהגן על מרחבו האישי. אולי זה מפתיע, אבל הורה יכול לעזור לילדו בצורה הטובה ביותר, אם הוא יהיה קשוב לצרכים שלו עצמו. כך, בטיפ הראשון (ילדי זקוק להורה שיכול לשמור על המנוחה, הפרטיות והמרחב האישי שלו), ההורה מזכיר לעצמו את החשיבות של יצירת מקום בטוח לעצמו, כתנאי בסיסי להקרנת בטחון עבור הילד. הטיפ שני (ילדי צריך להרגיש שאני לא מפחד מן הפחד שלו!), ההורה הופך את היוצרות על הניסיון להרגיע את הילד, ומתמקד בניסיון להרגיע את עצמו., זאת משימה הרבה יותר ברת ביצוע! בטיפ השלישי (ילדי עשוי להתמודד טוב יותר בנוכחות אחרים מאשר בנוכחותי), ההורה מזכיר לעצמו שהוא זקוק לרשת תמיכה, כדי שילדו גם ירגיש נתמך. בטיפ הרביעי (להרגיש חרדה זה לא דבר טראומטי. מה שבאמת מזיק זה לקבל הגנה תמידית בפני רגשות אלה), ההורה לומד שכשהוא נושם עמוק וסופר עד 100 לפני שהוא רץ "להצלת" ילדו, יש סיכוי טוב שהילד כבר לא יזדקק לכך שההורה "יציל" אותו. בטיפ החמישי (התגברות על חרדה נעשית בצעדים קטנים) ההורה מתחסן בפני ציפיות מכשילות ולומד לראות ולהראות לילדו את חצי הכוס המלאה (כלומר את ההישג הקטן המשמעותי). ובטיפ האחרון (יש לתמוך במקום לגונן!) ההורה נגמל מן הצורך "לעשות את העבודה במקום הילד". לא יקשה על ההורים להבין מדוע כשהם מתמקדים בתהליכים אלה, איכות חייהם ועתידם ישתפרו לא פחות מאיכות חייו ועתידו של הילד. זהו סודה של העגינה ההורית: ההורה מספק עוגן לילדו, כשהוא נעשה מוכן ומסוגל לעגן את עצמו.
תוכלו למצוא פירוט נרחב של עקרונות אלה בשני ספריי: "הורים אמיצים" ו-"פחדים של ילדים". אולי ההבדל ביניהם הוא שהספר הראשון מכוון להורים לילדים עם "פחדים רגילים", ואילו השני להורים לילדים עם הפרעות חרדה של ממש. "פחדים של ילדים" אזל ברוב החנויות, אבל ניתן להזמנה ישירה ממני עם מסירה בדואר במייל שלי haimomer2@gmail.com.