זמינותה של האם היא מרכזית בתקופת החיים הראשונה. בשבועות הראשונים לחיים, האם היא פשוטו כמשמעו לרשותו המלאה של התינוק. בהדרגה, קרבת ההורה עוברת שינוי מהותי, כשהאם וגם האב נוכחים בחיי ילדם, אבל לא תמיד זמינים באופן מלא ומידי. שינוי זה מתחיל כבר בחודשי החיים הראשונים, והוא הולך ומקבל ביטויים חדשים ככל שהילד גדל.
מה מבדיל בין נוכחות וזמינות? זמינות היא מצב בו ההורה נענה מידית ותמיד לצרכי ודרישות התינוק. מצב זה הוא לגמרי טבעי בתחילת החיים. במצב זה, להורה (ובעיקר לאם) אין צרכים אישיים כביכול, או ליתר דיוק, צרכים אלה תמיד כפופים לצרכי התינוק. במקרים רבים אין גם תחליף לאם, כי רק היא יכולה או אמורה להניק את תינוקה. עם זאת, מהר מאד הזמינות המלאה מתחילה לפנות מקום לנוכחות, כלומר, מצב בו ההורה קיים לא רק כהמשך לתינוק, אלא גם כאדם בעל צרכים משלו. זה קורה, למשל, כשהאב, או בן משפחה אחר, נוטל תפקיד בהאכלת התינוק, בהרגעתו, או בשמירה עליו. זה קורה כאשר כולם מבינים, שהאם צריכה גם לנוח. זה קורה כאשר סבים, אחים, דודים או מטפלת מתחילים אף הם להיות עם התינוק, לטפל בו, להרגיע אותו, לתקשר עמו ולהחזיק אותו. תינוקות מסוימים עושים את המעבר בקלות, אחרים צריכים עדיין ליווי קרוב של האם או האב בעתות המעבר. למשל, האם עומדת לצד האדם הנוסף שמטפל בילד, מחזיקה ביד הילד, מלטפת אותו ומתקשרת עמו. לחילופין, האם מתקשרת ומראה קרבה לאדם השלישי, ובכך "מסמיכה" אותו למלא את תפקידה לזמן מה. זהו מעבר טיפוסי מזמינות לנוכחות. האם נוכחת, אך לא לגמרי זמינה.
המעבר מזמינות לנוכחות מתבצע גם כאשר ההורה נותן לילד להעסיק את עצמו, בנוכחותו או תחת השגחתו. שלב נוסף מתקיים כאשר ההורה מרגיע את הילד תוך כדי ליטוף או דיבור מנחם, ולאו דווקא על ידי זה שהוא לוקח את הילד לזרועותיו. מעבר נוסף מתקיים כאשר ההורה מאפשר לאנשים אחרים להרגיע את הילד, כשהוא עומד מן הצד, או הולך לנוח. בכל אלה ההורה יכול לסייע למעבר. למשל, ההורה מעביר את הילד למי ששומר עליו, הוא מראה לילד שהוא סומך גם על האדם השלישי וגם על הילד שהם יוכלו להסתדר. בדרך זו נוכחות ההורה הופכת לפחות פיזית ויותר נפשית. כלומר, ההורה לא נמצא כל העת בגופו, אלא נוכח בראשו של הילד. מעבר זה בין נוכחות פיזית לנפשית הוא מרכזי להתפתחות הילד כפי שתיארתי זאת בפרוטרוט בספרי "הורים אמיצים". המשך התהליך הוא משמעותי גם בגילאים בוגרים יותר, למשל, בפעולות שכינינו השגחה הורית, כאשר ההורה נשאר בראש של הילד על ידי כך שהילד יודע שההורה חושב עליו, ומשום כך גם הילד חושב על ההורה. הוכחנו שתהליך כזה הוא משמעותי כשנער לומד לנהוג סולו לאחר קבלת רישיון הנהיגה. הראינו, שכאשר ההורים נותנים לנהג הצעיר את המכונית ליציאה לבילוי, אך מבקשים ממנו שישלח להם מסרון כשהוא מגיע ליעדו ("הגעתי בשלום!"), ושוב לפני חצות ("הכול בסדר, לילה טוב!"), עולה הסיכוי שהנער ינהג בזהירות! מי היה חושב שתהליך זה מתחיל כבר בחודשים הראשוניים של החיים!
המעבר מזמינות לנוכחות יוצר את תנאי היסוד להישגים התפתחותיים רבים. הילד לומד להעסיק ולהרגיע את עצמו, לשמור את ההורה בראש, להיות עם אחרים, לחבר בין ההורה לבין האחרים (ובכך ליצור תמונה פנימית של מערכת הקשרים הקרובה), לפתח תחושה של שייכות רחבה יותר, ולראות את האחר כאדם בעל צרכים משל עצמו. נקודה זו היא מכרעת לגבי יכולתו של הילד לפתח יחסים חיוביים עם הזולת. מסתבר שיכולתם של הורים להעביר לילדם מסרים כמו: "עכשיו אני הולך לנוח!" "כרגע אני מדבר עם סבתא בטלפון!" "עכשיו אני עסוקה, אבקש לא להפריע לי!" ו- "זה החדר שלי!" מקטינה את הזמינות אך מחזקת את הנוכחות. זאת, כי עתה ההורה נוכח כאדם, כבעל רגשות וצרכים, ולא רק כמקור לסיפוק צרכים ודרישות. בכך הילד לומד שהזולת הוא באמת אדם אחר. וזהו כמובן הבסיס לכל מערכת יחסים תקינה.
לא קיים קצב נכון באופן אובייקטיבי למעבר בין זמינות לנוכחות. זה תלוי ברגשות ההורה וגם במנהגים הנהוגים באותה החברה. הורים מסוימים מרגישים נוח עם מעבר הרבה יותר איטי מאחרים. אולם, קיימים סימנים שעל פיהם ניתן להניח, שלילד ולהורה חסרות מיומנויות חיוניות ושהמעבר מזמינות לוקה בחסר. למשל, כאשר ההורה נתון בשחיקה (המושג של "שחיקה הורית" זכה להתעניינות רבה במחקר בתחום ההורות בשנים האחרונות), כאשר ילד בגיל הגן ממשיך לישון רק במיטת ההורים, כאשר ילד לא מוכן בשום אופן להיות עם אדם אחר, כאשר ההורה מרגיש שהוא חייב תמיד ובאופן מידי להציל את ילדו החרד בפני כל סימן של חרדה. מצבים אלה מצביעים על כך שעל ההורה להיות יותר נוכח ופחות זמין, אחרת הילד לא יוכל לגדול בצורה טובה. מצבים כאלה קיימים לאורך כל שנות ילדות ולעתים אף מעבר לכך. בעבודתנו עם הורים נוכחנו שאין גבול בגיל לקיומם של צרכים תלותיים בלתי מתאימים. ה"ילד" הגדול ביותר שהוריו היו בטיפולנו בשאלות מסוג זה היה בן 62! אנו ממליצים להתחיל במעבר מזמינות לנוכחות מוקדם יותר.