פוסט זה נכתב בשיתוף עם סלה קדוש
בעוד שגישת הסמכות החדשה מוכרת בקרב מורים ומנהלי בתי ספר יסודי, חטיבות ביניים ותיכונים (ראה "מורים היום: מהישרדות לשליחות"), יישום המודל בגני ילדים הוא הרבה פחות מוכר. בסדרת הפוסטים הנוכחית, העוסקת בעיקר ביישומים לגיל הרך, ננסה להדגים התערבויות שיטתיות בגני ילדים. מטרת ההתערבויות לחזק את הגננות ואת הסייעות (בהמשך נקרא לכולן "גננות"), לשפר את ברית העבודה שלהן עם ההורים, ולקדם אווירה בטוחה וחיובית, שיוצרת תחושה של שייכות לכל באי הגן, ילדים ומבוגרים אחראיים כאחד. תרומת הסמכות החדשה לגני ילדים עשויה להיות בעלת משמעות יוצאת דופן, בין היתר משום שגננות הן בודדות במיוחד, אפילו בהשוואה למורים בבתי ספר, שיכולים לפחות לזכות לקבוצת שייכות בצוות המורים. אחד ההישגים הידועים של מודל הסמכות החדשה הוא הגברת תחושת התמיכה לה זוכים המחנכים. גננות פועלות לרוב בתנאים של בדידות מקסימלית, מה שמקשה על יכולתן להתמודד עם אתגרים רבים. גישתנו שמה במרכז את רווחתן הנפשית של הגננות לצד רווחתם של הילדים הנתונים לחינוכן. כפי שנראה בהמשך, גם ההורים יכולים לזכות לשיפור במצבם, כשהם לומדים לעזור ולהיעזר בצוות הגן. סלה קדוש יזמה וניהלה את המיזם הנוכחי במשך כמה שנים במספר גני חובה.
כמו בעבודתנו עם הורים, תחילת העבודה עם הגננות עוסקת בדרכים לשפר את שליטתן העצמית, ובכך לקדם את יכולתן להימנע מהסלמה ומשחיקה על ידי חיכוכים חוזרים ונשנים. השילוב של העקרונות, "יש להכות בברזל כשהוא... קר!" ו- "אין צורך לנצח, אלא רק להתמיד!" מאפשר לגננות לפתח אורך נשימה, לתת לעצמן שהות, להירגע ולהתאושש מול אירועים מאתגרים. השהיית התגובה לא מונעת מהן לדאוג לביטחונם של הילדים באופן מידי, למשל, על ידי כך שהן מפרידות במריבות או לוקחות הצידה ילד שמשתולל. על כך נרחיב בהמשך. אבל הידיעה, שהן יכולות לחזור לנושא בהמשך ולבטא את סמכותן כלפי הילד שהתנהג בצורה לא ראויה, מאפשרת להן מידה טובה יותר של שליטה עצמית ושל תחושת חוזק במקום בו לעתים הן חשו אין אונים. כך, הן לומדות להגיד לילד שהתנהג בצורה בעייתית: "אנחנו לא מקבלות התנהגות כזאת בגן שלנו! אני אדבר אתך על זה יותר מאוחר!" אפשר לתהות, האם אמירה כזאת היא משמעותית לילד בן 4 או 5. היא בוודאי נעשית משמעותית, כאשר הגננת עומדת במילתה וחוזרת לנושא מאוחר יותר. כפי שנראה, היא חוזרת לזה בצורה שהולכת וצוברת משקל בנפשו של הילד.
כדי לחזור ולדבר עם הילד על מה שקרה, הגננת לוקחת אותו הצידה מאוחר יותר, למשל, כאשר הילדים האחרים יוצאים לחצר בליווי הגננת השניה. הגננת אומרת לילד: "אני רוצה לדבר אתך על מה שקרה בינך לבין שרית, כשדחפת אותה והפלת אותה בכוח!" אם הילד לא זוכר, או טוען שהוא לא זוכר, הגננת מזכירה לו: "זה היה ככה: שרית הייתה בקרוסלה ואתה רצית לעלות. היא לא הסכימה לרדת, ואז אתה דחפת אותה והיא נפלה וכמעט דפקה את הראש שלה נגד הקיר." זהו רגע משמעותי עבור הילד, משום שהוא מגלה שהמעשה לא נשכח, אלא נשמר בזיכרון והוא נדרש להתייחס אליו. דבר זה יוצר המשכיות בתודעתו, במקום בו לעתים חווית הילד, במיוחד אם מדובר בילד חסר מנוחה ואימפולסיבי, היא שהחיים הם רצף של אירועים בלתי קשורים. אם הגננת מרגישה שהילד קשוב למילותיה, היא יכולה לשאול אותו האם הוא מוכן לבקש סליחה מהילדה ולעשות משהו טוב כתיקון על כך שהוא פגע בה. היא אומרת לו שהיא תעזור לו, ככה שהוא יוכל להרגיש טוב על כך. למשל, הגננת יכולה להגיד לו: "אתה רוצה שנחשוב ביחד מה תגיד לה ואיך תבקש ממנה סליחה?" או "אתה רוצה שנעשה לה ציור שאתה תיתן לה במתנה כשתבקש ממנה סליחה?" פעולה כזו, שנעשית שעה או שעתיים לאחר האירוע, תהיה לרוב משמעותית יותר מפעולה שנעשית באותו רגע, כמו כאשר גננת מגיבה לפעולה האלימה בכך שהיא אומרת לילד: "תבקש סליחה!" הסיבה היא שברגע שזה קורה, הילד נתון בריגוש גבוה ומשום כך נכונותו להקשיב היא מינימלית. ילד שמבקש סליחה במצב זה, עושה זאת לרוב בחצי פה. המצב שונה אם הגננת מדברת אתו מאוחר יותר ומציעה לו עזרה במעשה ההתנצלות והתיקון.
המשמעות של כללי השליטה העצמית שהזכרנו מתגברת ומעמיקה, ככל שהגננת מבינה את כל קשת הפעולות העומדות לרשותה. כך, הגננת יכולה לשלב את הגננת השניה ובהמשך גם את צוות הצהרון וכמובן, גם את ההורים. בנוסף, הגננת יכולה למתוח את קשת הזמן של ההתייחסות למקרה מעבר לאותו יום. הדבר בהחלט מוצדק ואפילו נדרש במקרים של התנהגויות קשות של ילדים. בדרך זו, התגובה תהיה רחבה יותר ותתפרס על זמן ארוך יותר. זה מקנה עומק מיוחד לסמכות הגננת ונותן לילד חוויה של התמדה והמשכיות.
תהליך זה הוא לא זר לילדי הגן. להיפך, הוא נעשה מוכר להם וזוכה למשמעות מיוחדת בחייהם, עקב סדרה של פעולות מצד הגננות. אירוע משמעותי במיוחד גם לגננות וגם לילדים הוא ההכרזה. זהו אירוע חגיגי שהגננות מקיימות בפני כל ילדי הגן. ההכרזה היא אירוע רשמי, בו הילדים שומעים על החלטה על דברים שייעשו ושלא ייעשו בגן. ההכרזה מנוסחת במילים חיוביות, אך ברור ממנה שהגננות מתחייבות לקיים את כל האמור בהכרזה ולהתנגד לכל הפרה של הכללים. כל ילד מקבל עותק של ההכרזה כדי לקחת הביתה, כשהעקרונות שבהכרזה מומחשים גם בדימוי חזותי. נושא ההכרזה היה מרכזי במפגש הראשון שנעשה עם ההורים מספר ימים לאחר מכן. בנוסף, כשההורים באים לקחת את ילדם, הגננות מודיעות לכל אחד מהם על האירוע ונותנות להם עותק של ההכרזה. בהמשך להכרזה מתקיים מפגש עם ההורים, במטרה להבהיר להם את עקרונות הסמכות החדשה ולהסביר להם כיצד הם (ההורים) יכולים לשתף פעולה ובכך לעזור ולהיעזר. להלן דוגמה להכרזה:
אנו בגן:
משתפים את החברים במשחקים בגן ובחצר.
ישנה אפס סובלנות לאלימות! לא פוגעים בחבר – לא פיזית ולא מילולית. שומרים על משחקים בגן ובחצר. את המשחקים נמסור לחבר ולא נזרוק.
בכך מונחים היסודות שמאפשרים תגובות שונות, שכוללות: הפגנת נוכחות ראשונית, המשך הפגנת נוכחות בצוות, המשך הפגנת נוכחות על ידי שיתוף ההורים, ביצוע פעולות תיקון, הודעה מחזקת לילד שביצע פעולת תיקון, והודעה קיבוצית משבחת ומחזקת את הילד על פעולת התיקון שהוא ביצע. התוכנית מאפשרת שינוי מתמשך במעמד הגננות, כמו גם בחוויית הילד. בפוסט הבא נציג מקרה מפורט, בו נתייחס לשני הצדדים של המטבע (הגננות והילד) ונדגיש כיצד תגובות ברוח הסמכות החדשה מספקות לגננות ולילד חוויה של עגינה שצוברת עומק ומשמעות עם כל צעד נוסף.